עשרה דברים שעוזרים לי להשאיר את הראש מעל למים כשאני מרגישה שהחיים מציפים אותי

1) לכתוב במחברות- הכתיבה עוזרת לי לנקות את הראש, להוציא החוצה אל הנייר את כל מה שמכביד עליי באותו הרגע, בין אם מדובר במחשבות על משימות שאני מתקשה לסיים, או רעיונות שלא נותנים לי מנוח, או אפילו רגשות שיכולים להעיק עליי במהלך היום. הכתיבה הזו מאפשרת לי רגע לאפס את עצמי לפני שאני מתחילה לאבד את הצפון מרוב מחשבות.

2) לצלם במצלמת הסטילס הישנה שלי- יש מצלמות הרבה יותר טובות ממנה, יש מצלמות הרבה יותר טובות ממנה, אבל משהו בה הוא בלתי ניתן להחלפה והוא התחושה שהיא מעניקה לי כשאני מחזיקה אותה ביד. מן רוגע מיידי שכזה, שמאפשר לי לקחת נשימה ולהתמקד באובייקט שאני רוצה לצלם. אני מצלמת בעיקר עלים (אמיתיים או מנייר) אבל גם את הילדים, את הנוף שמולי, חפצים קטנים שאספתי ומצאתי להם מקום של כבוד במדף אצלי בחדר ועוד.

3) לקרוא ספר פיזי- אני מאוד אוהבת את הקינדל שלי (יש לי אפילו שניים!) אבל כשאני רוצה רגע להירגע, אני שולפת מהתיק ספר בעותק פיזי, עם עדיפות על פרוזה בעברית ושוקעת בעולמות אחרים. ספרים הם הדרך שלי להתנתק מן ה"כאן ועכשיו" בצורה הכי מיידית והם כמו חבר ותיק שתמיד בא לעזרתך כשאתה בצרה. לא כל הספרים הצליחו להשכיח ממני את טירוף היומיום אבל מעולם לא קרה שהתחרטתי על הרגע שבו ישבתי לקרוא במקום לבהות בפלאפון.

4) לכתוב במכונות כתיבה- בימים אלו, כל דבר אנלוגי משמח אותי, אבל אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לכתוב במכונות כתיבה. יש לי שלוש ואני משתמשת בהן בכל שבוע (ויש אחת שאני משתמשת בה קבוע בכל בוקר ואיתה אני כותבת את דפי הבוקר שלי). יש קסם שקשה להסביר במילים והוא קורה כשהאצבעות מתחילות להקיש על האותיות השונות. הרבה מהמכתבים שאני שולחת בדואר נכתבים במכונות הללו. כן, כמו פעם...

5) לתעד את החיים באלבומים- אני מתעדת את החיים שלנו באלבומים פיזיים גדולים והם נשמרים לאורך שנים. יש לי רוטינה קבועה (דייט עם עצמי בכל מוצ"ש), אבל לפעמים קורה לי שאני עובדת על האלבומים גם במהלך השבוע. אם אני מרגישה מוצפת, אני נכנסת לחדר, פותחת את האלבום הספציפי שעליו אני עובדת כרגע ואז יושבת להכין את הכרטיסים והתמונות. בין אם זה חמש דקות או חמש שעות, להכין אלבום בעבודת יד הוא לא רק התחביב הכי רציני שלי, אלא ממש דרך חיים מבחינתי.

6) ללכת לפתח תמונות בחנות האהובה עליי לפיתוח תמונות- היא נמצאת במרכז העיר, אין בה אף פעם חניה ועדיין- היא אחת החנויות האהובות עליי בעולם. למה? כי אני יודעת שלא משנה איך הייתי כשנכנסתי אליה, תמיד אצא ממנה עם מעטפה מלאה בתמונות ולב שמח ורגוע.

7) לעשות הליכה מוקדם בבוקר- אני בלתי נסבלת בתשע בערב, אבל בבוקר? החיים הרבה יותר קלים לי לעיכול. כל חיי אני קמה בחמש בבוקר בלי שעון מעורר ובשנתיים וחצי האחרונות, מאז שאימצנו את הלברדור שלנו, אני יוצאת איתו לטיול ארוך בכל בוקר בשעה חמש וחצי. פרופ' אנדרו הוברמן אומר שהכי חשוב לקום בבוקר ומיד לצאת מהבית, לספוג אור יום ולהתרחק מהנייד והקפה למשל 90-120 דקות הראשונות מהרגע שמתעוררים. אני מנסה להקפיד על כך כבר תקופה ואני מרגישה שהרוטינה הזו שיפרה לי את מצב הרוח בצורה מהותית.

8) לחתוך מגזרות נייר- אני חותכת מגזרות נייר מאז 2012 וזו עדיין מלאכת היד האהובה עליי והיחידה שאני מתמידה בה מאז היום הראשון שלקחתי סכין חיתוך והתחלתי לחתוך. בכל פעם שאני עצבנית או מוטרדת, אני יושבת לחתוך; כל מה שאני צריכה הם סכין קטנה וחדה וחבילת נייר וזהו, אני יכולה להיעלם בעולמי הקטן לכמה שעות. אני יושבת לחתוך עלים וחיות יער בשיא הריכוז והם מה שבדרך כלל גורמים לי להירגע. מלבד שזו עבודה שדורשת דיוק מירבי, זו מלאכת יד שמחברת אותי למי שאני- אישה עם אופי אובססיבי שחייבת שהכל יהיה מושלם ויפה כל הזמן ;) אם במחברות שלי אני עובדת עם עצמי על אותנטיות ולזרום עם היצירה תוך כדי עבודה, במגזרות הנייר שלי אני שואפת לשלמות בכל חיתוך. האם זרקתי לפח מגזרת נייר שלא הייתי מרוצה ממנה? בוודאי! האם אני בסדר עם זה? כן! כי לפעמים להיות מרוכזת במגזרת נייר עד שהיא יוצאת כמו שאני רוצה הוא הדבר הכי אפקטיבי שאני יכולה לעשות כדי לעזור לי לצאת מהבועה שלי (גם אם זה אומר להישאר בתוכה עד שהעבודה מסתיימת). 

9) לטבול עט נובע בתוך צנצנת דיו- הבטחתי לעצמי שלא אפול למחילת הארנב שנקראת "עטים נובעים וצנצנות דיו בצבעים תואמים" ומה אומר? נכשלתי כהוגן. אני באמת לא יודעת איך זה קרה, אבל יש לי 15 עטים נובעים ויותר מ- 30 צנצנות דיו בגוונים של שחור, אפור, חום, תכלת וירוק. הלוואי והייתי מאמינה שזה שווה את ההשקעה הכספית, אבל מכיוון שאני משתמשת בעטים נובעים בעיקר לקליגרפיה, אני לא באמת חושבת שאני נהנית מהתחביב היקר שלי כמו שאני אמורה להנות. אני לא ברמה גבוהה כשזה נוגע לכתיבה קישוטית אבל לא הרמתי ידיים, מתישהו אלמד את זה בצורה מסודרת!

10) לכתוב מכתבים לחברים ולשלוח אותם בדואר אמיתי- השארתי את הדבר שהכי קרוב ללבי לסוף ולא במקרה.  אני כותבת מכתבים לחברים מאז שנות היסודי, כשאחת החברות הכי טובות שלי עברה לגור בעיר אחרת ורציתי לשמור איתה על קשר. לאורך השנים התכתבתי עם יותר מ- 30 אנשים מכל העולם, תחביב אהוב שהפסקתי בבת אחת בשביעי באוקטובר. לאחרונה חזרתי לכתוב מכתבים וזו חוויה כל כך ייחודית, שקשה לי להסביר אותה במילים. הלב שלי כל כך שמח כשאני כותבת ושולחת מכתבים לאחרים. 

רעות דומיניץ