שמעתי, קראתי, ראיתי- שבוע 01, 2026

אחרי תקופה ארוכה, שכמעט ולא שמעתי מוזיקה- חזרתי לשמוע את הזמרות-היוצרות שאני כל כך אוהבת. מבחינתי זה איתות, שלאט לאט אני חוזרת לדברים שמעניקים לי השראה, אחרי תקופה נטולת השראה (ותקווה) כמעט לחלוטין. אתמול נסעתי באוטו ושלא כהרגלי, האזנתי לרדיו במקום לדיסקים הקבועים שלי (כן, אני עדיין שומעת דיסקים באוטו!) ופתאום, בלי הכנה מוקדמת, שמו את Mazzy Star והופ סנדובל החלה לשיר בקול המכשף שלה. מי שטרם הכיר, אני ממליצה לשמוע קודם את השירים המוכרים של הלהקה ולאט לאט לשקוע בעולם הקסום של סנדובל. לכו על Fade Into You (ששמעתי אתמול ברדיו), Look Down From The Bridge ו- Into Dust, אבל אל תוותרו על פנינים כמו Flowers in December ו- Cry, Cry. תתחילו שם ולכו תדעו לאן תגיעו. יש כל כך הרבה שירים יפים ונוגים. תהנו!

השבוע ראיתי את הדוקו של נטפליקס על לייסי פיטרסון בפעם השנייה וטוב שכך. הדוקו, שנקרא American Murder: Laci Peterson, שופך אור על אחד ממקרי הרצח הכי טראגיים בהיסטוריה של ארה”ב והצפייה בו בפעם השנייה הפילה לי כמה אסימונים. כמכורה לפודקאסטים, ערוצי יוטיוב וסרטי דוקו שקשורים לפשע אמיתי (True Crime, תודו שבאנגלית זה נשמע טוב יותר), הייתי חייבת לצפות בדוקו הזה. לייסי, בחורה צעירה ממודסטו, קליפורניה, נעלמה בבוקר חג המולד של שנת 2002 כשהיא בחודש שמיני להריונה. 22 שנים לאחר מכן והעולם טרם נרגע מהסיפור הנוראי הזה. רוצים לדעת עוד? ממליצה לכם לראות את הסרטון הזה, הזה והזה (בשני חלקים).

ב- 2024 קראתי 85 ספרים. זה לא מעט, אבל גם לא המון (באתגרים השנתיים הקודמים שלי קראתי הרבה יותר, 150 ספרים ב- 2023 [כדי לנסות להרגיע לב שבור, בעיקר קראתי] וכפול מזה ב- 2021.) הספר שהתחלתי לקרוא השבוע הוא The Cambridge Companion to The Sonnet. שנערך ע”י א.ד. קאזינס ופיטר הווארת' ופורסם ב-2011. הספר סוקר את התפתחות ז’אנר הסונטה מדנטה ופטררקה ועד להמצאתו מחדש אצל שייקספיר, וורדסוורת’, הרברט וקאמינגס. עד כה, זהו ספר נפלא (כמו רוב הספרים שקראתי בסדרה) והוא מציע סקירה תמציתית של הפרקטיקה הפואטית הזו. אם אתם רק מתחילים לקרוא על הסונטה ככלי למבע וכסוג של שירה לירית, לא הייתי ממליצה להתחיל מהספר הזה, אבל הוא בהחלט ספר מעניין, מגובש היטב, ששווה קריאה ואפילו שתיים.